#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ישראל שלוה מעות מגוי ברבית, האם מותר לישראל אחר להיות ערב על הקרן והריבית? (פרט את סוגי הערבות)	"""ערב סתם"" (שגובים ממנו רק אם הלווה לא משלם) - מותר.<br>""ערב קבלן"" (שגובה ממי שירצה)&nbsp; או ""ערב שלוף דוץ"" (שגובה רק מהערב) - אסור.&nbsp;<br><u><b>טעם הדין:</b></u><br>שרשי הדין - איתא בגמ' (ב""מ עא:) ""תנו רבנן, אל תקח מאיתו נשך ותרבית – אבל אתה נעשה לו ערב. למאן? אילימא לישראל, והא תנא אלו עוברין בלא תעשה: המלווה, הלווה, הערב והעדים. אלא לנכרי. וכיון דדיניה דנכרי דאזיל בתר ערבא, איהו ניהו דקשקיל מיניה ריביתא. אמר רב ששת שקיבל עליו לדון בדיני ישראל"".<br>מבואר בסוגיא זו, שכאשר המלווה והלווה הם יהודים, אסור ליהודי להיות ערב בהלוואה זו, וזהו איסור לאו דלא תשימון עליו נשך, כמבואר במשנה (עה:).&nbsp;אבל אם המלווה הוא גוי והלווה הוא ישראל, אז יש בזה חילוק, שאם המלווה אזיל בתר ערבא [-הולך אחר הערב] אסור, משום שנחשב שישראל הערב הילווה לישראל הלווה בריבית. אבל אם המלווה קיבל על עצמו שלא ללכת אחר הערב מותר.<br>ויש לידע, שישנם ג' מיני ערב, האחד שתובע תחילה את הלווה, ורק אם אין ללווה מה לשלם הוא תובע את הערב, וזהו הנקרא ""ערב סתם"", השני הוא שיכול לתבוע איזה מהם שירצה והוא ""ערב קבלן"", והשלישי הוא שתובע רק את הערב ואינו יכול לתבוע את הלווה, והוא הנקרא ""ערב שלוף דוץ"".<br>ונח' הראשונים בביאור הסוגיא, דלדעת רש""י ודעימיה הגמ' מחלקת בין ערב קבלן ושלוף דוץ שאסורים, לבין ערב סתם שמותר. אבל לדעת הרשב""א ודעימיה, ערב קבלן דינו כערב סתם שמותר, ואין אסור אלא בערב שלוף דוץ.<br>להלכה - כ' הבית יוסף דחכמי דורו נקטו לאסור כרש""י, וצ""ע אמאי והא המנהג הוא כהרשב""א שמתיר, וכל מקום שההלכה רופפת הולכים אחר המנהג, ועוד דהא בעל העיטור אזיל בשיטת הרשב""א, שהרי הוא מתיר לכל הפחות בקבלן, אם המלווה הוא גוי.<br>והכריע הבית יוסף, דלכתחילה מחמירים כרש""י, אבל בדיעבד המוציא מחברו עליו הראיה, וכל מקום שנמצא שם הממון אין מוציאים מידו.<br>ובשו""ע (סעיף א) פסק בסתם כדעת רש""י, שאסור להיות ערב על הלוואת גוי לישראל, אא""כ קיבל עליו הגוי שלא לתבוע את הערב תחילה. וכ' די""א שאין אסור אלא בערב שלוף דוץ, אבל קבלן מותר. וכ' הט""ז דכוונתו דלענין דיעבד יש חילוק בין ערב שלוף דוץ לקבלן, אבל לכתחילה בשניהם אסור, וכמו שהכריע בבית יוסף."	"ב""י ושו""ע קע, א"		סימן_קע ערב ריבית
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ישראל שלווה מגוי בריבית ונעשה ישראל אחר ""ערב קבלן"" או ""ערב שלוף דוץ"" על הקרן והריבית - אם גבה הגוי מהערב, האם מותר לו לחזור ולגבות מהלווה?"	"אסור.<br><u><b>טעם הדין:</b></u><br>הטור מביא בשם הר""י קרקוז""א שנקט במקרה כזה שמותר לערב לגבות מהלווה, מפני שהוא גרם לו הפסד זה. אך הטור תמה ע""ז, דאמנם שאר הפסדים כגון שאנסו צריך לשלם לו, אבל לא נאמר לו לשלם רבית. וכן פסק הרמ""א כדעת הטור. [ויעוי' בדברי הש""ך שנקט דאף הר""י קרקוזא לא נקט כן אלא בערב קבלן ולא בערב שלוף דוץ, ודלא כהרמ""א והב""ח, ובזה מיושבת קושיית הט""ז מהגמ'.]<br>ובביאור דעת הר""י קרקוז""א יעוי' בט""ז שכ' דס""ל דצד אחד בריבית אסור רק מדרבנן, ואע""פ שלכתחילה אסור לתת אבק ריבית, כאן שנגרם לו הפסד זה נחשב כאילו כבר שילם. אבל הטור ס""ל דצד אחד בריבית אסור מן התורה."	"רמ""א קע, א; [ט""ז וש""ך שם]"		סימן_קע ערב ריבית
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ישראל שלווה מגוי ונעשה ישראל אחר ""ערב קבלן"" או ""ערב שלוף דוץ"" על הקרן והריבית, ושילם הערב לגוי וחזר וגבה מהלווה, האם יכול הלווה להוציא את הריבית מידי הערב?"	"ב""ערב קבלן"" - אין מוציאים מידו.<br>ב""ערב שלוף דוץ"" - מוציאים מידו. [ולדעת הרמ""א אין מוציאים]<br><u><b>טעם הדין:</b></u><br>הבית יוסף כ' דבערב קבלן שנח' הראשונים אם מותר לעשות כן או לא, אין מוציאים מידו משום שהממע""ה. ותמה ע""ז הרמ""א דבלא""ה אין מוציאים מידו משום דלא גרע מאבק ריבית. ואמנם הש""ך והט""ז נקטו דאין זה אבק ריבית ולכן ב""ערב שלוף דוץ"" דכו""ע מודו שיש בו איסור הרי זה איסור תורה ומוציאים מידו."	"ש""ך קע, ב; ט""ז קע, ב"		סימן_קע ערב ריבית
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מהי דעת הטור - ישראל שלווה מגוי, האם מותר לישראל להיות ""ערב קבלן"" על הקרן והריבית?"	"לדעת הבית יוסף והט""ז - מותר.<br>לדעת הרמ""א ורעק""א - אסור.<br><u><b>טעם הדין:</b></u><br>דברי הטור סתומים לכאו', אך הבית יוסף מדייק מסו""ד שכ' בשם הראב""ד שאם הישראל מלווה לגוי בריבית, אסור לישראל ליעשות ערב אלא א""כ התנה הגוי שלא ידחה את המלווה אצל הערב אם יש לו מה לשלם. משמע, שמספיק שיתנה שלא יהיה ערב שלוף דוץ כדי להתיר, ומכאן שמותר להיות ערב קבלן.<br>אמנם הרמ""א בדרכי משה מדייק להיפך מלשון הטור שכ' ""ואם כתב לו לדון בדינינו שלא לתבוע לערב תחילה"", משמע שמותר רק באופן שהתנה להיות ערב סתם, אבל ערב קבלן אסור.<br>הט""ז מיישב, דלעולם ס""ל להטור כהרשב""א כדמוכח מסו""ד, ומש""כ ""שלא לתבוע לערב תחילה"" כוונתו שלא לתבוע רק לערב, אלא למי מהם שירצה כמו ערב קבלן, ובאמת מותר להיות ערב קבלן.<br>אמנם רעק""א מפרש להיפך, דלעולם הטור אוסר בקבלן כדעת רש""י, ומש""כ בשם הראב""ד שצריך שיתנה שלא יהיה שלוף דוץ, הוא משום שאחרי שהתנה כן הגוי, אז דיני הישראל הוא שלא יגבה מן הערב כלל אא""כ אין ללווה מה לשלם [דדינינו הוא להיות ערב סתם ולא קבלן], והמלווה ידון כדינינו שלא לגבות מהערב תחילה, ושוב הוי ערב סתם."	"ט""ז קע, ע; רעק""ע שם"		סימן_קע ערב ריבית
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר ללווה לשלם לאדם כדי שיהיה ערב? (פרט את סוגי הערבות)	"ב""ערב סתם"" - מותר.<br>ב""ערב קבלן"" - לדעת הט""ז והש""ך מותר. [והחוו""ד אוסר]<br>ב""ערב שלוף דוץ"" - הט""ז אוסר והש""ך מתיר.<br><u><b>טעם הדין:</b></u><br>הט""ז מאריך לבאר שכשם שמותר לשלם לערב סתם על ערבותו משום שאינו משלם לו על כך שהוא מלווה לו, אלא רק על עצם קבלת האחריות כדי שהמלווה יהיה בטוח יותר, ולא עלה על דעת הערב לשלם באמת כי א""כ לא היה נעשה ערב. כך מותר גם ב""ערב קבלן"", ולא מיבעיא לדעת הרשב""א שהערב לא נחשב מלווה כלל, אלא אף לדעת רש""י שהערב נחשב מלווה מ""מ התשלום הוא לא על ההלוואה אלא על הבטחון וכנ""ל. אבל ב""ערב שלוף דוץ"" הט""ז אוסר משום שמיד נעשה הערב מלווה של הלווה. ואמנם הש""ך (בנקודות הכסף) מתיר גם בזה כי השכר אינו על ההלוואה אלא על מה שמתחייב בעד חברו."	"ט""ז קע, ג בתשובת שאלה; נקודות הכסף שם; חוו""ד קע ביאורים סק""א"		סימן_קע ערב ריבית
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ישראל שהילווה לגוי בריבית, האם מותר לישראל אחר להיות ערב בהלוואה זו? (פרט את סוגי הערבות)	"""ערב סתם"" מותר.<br>""ערב קבלן"" או ""ערב שלוף דוץ"" אסור.<br><u><b>טעם הדין:</b></u><br>בגמ' מבואר במקרה ההפוך - גוי שהילווה לישראל, שאם המלווה הולך אחר הערב הרי זה אסור מפני שנחשב כאילו הערב הילווה ללווה. וכ' הראב""ד דה""ה במקרה דידן, כשישראל מלווה לגוי, שיש איסור להיות ערב אם המלווה הולך אחר הערב מפני שנחשב כאילו המלווה הילווה לערב. וכבר נח' הראשונים אם האיסור הוא רק ב""ערב שלוף דוץ"" או גם ב""ערב קבלן"". אמנם כאשר ישראל הוא המלווה הדין חמור יותר, ואף הר""ן אוסר בזה משום שישראל מישראל נוטל ריבית גמורה שהתרבתה על הערב.<br>[והנה ברעק""א כ' סברה נפלאה, דאם התנה עם הגוי שלא יהיה ערב שלוף דוץ, ממילא אף אם בדיניהם הוא ערב קבלן, מ""מ הרי בדינינו הוי ערב סתם ושרי כי המלווה לא יגבה מהערב אא""כ אין ללווה, שהרי בדיניהם יכול לתבוע את הלווה אם ירצה.]"	"שו""ע קע, ב; ש""ך שם ג [ועי' רעק""א שם]"		סימן_קע ערב ריבית
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	גוי שלווה מעות מישראל בריבית, האם מותר לישראל אחר להיות ערב רק על הקרן ולא על הריבית?	"לדעת הרמ""א והש""ך: מותר, ובתנאי שהריבית תעבור ישירות מהגוי לישראל המלווה.<br>לדעת הט""ז: אסור.<br><u><b>טעם הדין:</b></u><br>הראבי""ה פוסק שישראל שנעשה ערב בהלוואת ישראל לגוי, ישלם רק את הקרן ולא את הריבית. ולמד מזה תרומת הדשן שבערבות על הקרן בלבד אין שום איסור, כי גם אם נאמר שהערב נחשב בעצמו כלווה הרי הריבית אינה ממנו אלא מהגוי, ונמצא שהריבית אינה מהלווה למלווה. ומ""מ החמיר תרומת הדשן שאם הריבית באה מידי ישראל לישראל הרי זה מיחזי כריבית ואסור. וכן פסק הרמ""א להלכה. אך תמה ע""ז הט""ז שהרי אסור ללווה לומר פלוני יתן בעבורי ריבית (כמבואר בסימן קס, יג), וכיון שהערב נחשב כלווה הרי הגוי נותן בעבורו ריבית. והראבי""ה מיירי שנעשה ערב באיסור, ומ""מ ישלם הקרן, אך אין ללמוד מזה היתר לכתחילה. והש""ך הסכים עם הרמ""א לדינא וכ' דאדרבה בסימן קס משמע להתירא. [ואולי כוונתו דהגוי אינו נחשב כנותן בעבור הישראל הערב, דאדרבה הוא נותן בשביל הלוואתו הוא, והישראל עשה לו טובה שהסכים להיות ערב, וכמש""כ בביאור הגר""א] עוד כ' הש""ך שאין שום איסור להיות ערב, וכל האיסור הוא לקיים את הערבות שלו."	"רמ""א קע, ב; ט""ז סק""ה ונקודות הכסף שם"		סימן_קע ערב ריבית ריבית_בגוי
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ישראל שהילווה לגוי בריבית - האם מותר לישראל אחר להיות ערב רק על הריבית ולא על הקרן?	"אם המלווה מתחייב שלא לגבות מהלווה כל זמן שהערב משלם - אסור.<br>אם המלווה יכול לכוף את הגוי לשלם בזמן - מותר. ובתנאי שהריבית תעבור ישירות מהגוי למלווה.<br><u><b>טעם הדין:</b></u><br>הרמ""א פסק שמותר להיות ערב רק על הריבית ולא על הקרן. ובתנאי שהריבית [-דווקא, ולא הקרן. ש""ך סק""ו] תעבור ישירות מידי הגוי למלווה. אך תמהו עליו הפוסקים (ב""ח ולבוש) דזה נגד בעל התרומות שכ' דכיון שמתחייב על הריבית מחמת הקרן, הוי קבלת האחריות על הקרן ודמי ללווה ממש. ומה שתירץ הב""ח דכיון שהכסף עובר מישראל לגוי שרי, כבר דחוהו הפוסקים דאין חילוק בזה. אלא החילוק הוא כמש""כ הש""ך דאם המלווה מתחייב שלא לכופו כל זמן שהוא משלם, הרי אחריות הקרן על הערב לשלם ריבית עליה. אך אם אין אחריות קרן על הערב כלל, כגון שהלווה לו לזמן והוא חייב לשלם לו בסוף הזמן, אינו אלא ערב בעלמא. [ע""פ ביאור החוות דעת]"	"רמ""א קע, ב; ט""ז סק""ו; ש""ך סק""ז; חוו""ד סק""ז"		סימן_קע ערב ריבית ריבית_בגוי
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ישראל שהילווה לגוי בריבית ונתן לו הגוי משכון על הקרן, האם מותר לישראל להיות ערב על הריבית?	"מותר אפ' אם הישראל נותן את הריבית ליד הגוי.<br><u><b>טעם הדין:</b></u><br>הרמ""א חידש מסברא דידיה שכל מה שחיישינן למיחזי כריבית אם הריבית עוברת מיד ישראל לישראל, היינו דווקא במקום שאין משכון דאז נראה קצת שהישראל הוא הלווה, אבל כשיש משכון ועיקר השעבוד על המשכון לא מיחזי כריבית כלל.<br>והנה הט""ז טען כנגד הרמ""א דיש לאסור משום שמה שקיבל אחריות על הריבית חשיב כלווה על הקרן [וכסברת בעל התרומות] וכמו שהסכימו הלבוש והש""ך ג""כ נגד הרמ""א במקום שאין משכון. [והש""ך חילק גם בזה, ואכ""מ] אך הש""ך כ' דבמקום שיש משכון סרה אף טענה זו, מפני שאין אחריות על הקרן על הישראל אלא רק על המשכון. וסיים דכן המנהג פשוט להתיר בזה."	"רמ""א קע, ב; ט""ז סק""ז ונקודות הכסף שם."		סימן_קע ערב ריבית ריבית_בגוי
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	ישראל שהילווה לגוי בריבית על משכון או שהיה לו ערב, האם מותר לישראל להיכנס במקום המשכון או הערב?	"על הריבית שעלתה עד עכשיו - מותר בכל גווני.<br>על הריבית שתעלה מכאן ואילך - מותר רק אם זקף הגוי במילווה, או שיש משכון בשווי הכולל את הריבית הזו. [לדעת הט""ז: או אם עשו קנין ע""ז, אך הש""ך אוסר גם בזה]<br><u><b>טעם הדין:</b></u><br>הט""ז הבין שכל החסרון הוא משום שנחשב ערב שלא בשעת מתן מעות שאינו קונה, ולכן אם עשו קנין מתחייב הכל. אך הש""ך למד שטעם האיסור מפני שהריבית התרבתה על הערב הזה, ולא מהני לזה קנין."	"רמ""א סו""ס קע; ט""ז וש""ך שם"		סימן_קע ערב ריבית ריבית_בגוי
